תארו לעצמכם שאתם מנהיגים חשובים מאוד, ומישהו מבחוץ בא ונותן לכם עצה איך לנהל את העניינים. האם הייתם מקשיבים לו? משה רבנו, המנהיג הגדול ביותר, מראה לנו כאן ענווה עצומה. הוא לא מתגאה, אלא מסכים לשנות את הדרך שבה הוא מנהיג את העם בזכות העצה של יתרו חותנו. זה מוכיח לנו שמשה לא המציא את חוקי התורה בעצמו, אלא רק העביר אלינו בדיוק את מה שביקש ה'.
כשהתורה מספרת שמשה הקשיב לְקוֹל חותנו, היא מלמדת אותנו משהו מיוחד. משה לא פעל בפזיזות ולא מיהר לבצע את ההצעה מיד. הוא הקשיב היטב, שם לב לפרטים ושקל את הדברים בזהירות בתוך השכל שלו.
לאחר מכן כתוב וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר, כלומר שמשה אכן ביצע את התכנית. אבל האם ידעתם שהוא לא עשה זאת באותו הרגע? משה שמר את העצה החכמה בליבו והמתין בסבלנות עד לשנה השנייה, אחרי שבני ישראל קיבלו את התורה בהר סיני. משה רצה שהשופטים החדשים ידונו ויפתרו סכסוכים על פי החוקים של ה', ולא סתם ינחשו מה נכון לעשות.