תארו לעצמכם אדם שיוצא למשימה ארוכה וחשובה מאוד, ונאלץ להיפרד מהמשפחה שלו לתקופה. נסו לחשוב איזו התרגשות גדולה יש כשסוף סוף, אחרי זמן רב, כולם נפגשים שוב!
זה בדיוק מה שקורה כאן. אחרי כל הניסים הגדולים של יציאת מצרים, המשפחה מתאחדת מחדש במדבר. התורה קוראת ליתרו חֹתֵן מֹשֶׁה (אבא של אשתו). למה לא להשתמש בתואר המכובד שהיה לו, כהן מדין? כי יתרו כל כך התגאה בזה שהוא קשור למשה, המנהיג הגדול של עם ישראל, שהוא העדיף את התואר הזה על פני כל תואר אחר.
גם צפורה נקראת כאן אֵשֶׁת מֹשֶׁה ולא רק "בת יתרו". הדבר נועד לחלוק כבוד למשה, וגם להדגיש לנו שלמרות המרחק והזמן הרב שעבר, הקשר ביניהם היה חזק והיא נשארה אשתו לכל דבר.
אבל למה בכלל הם היו צריכים להיפרד? התורה מסבירה שזה קרה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ - כלומר, אחרי שמשה שלח אותה חזרה לבית אביה. כשהמשימה של משה רק התחילה והוא היה בדרך למצרים יחד עם משפחתו כדי להציל את עם ישראל, פגש אותו אהרון אחיו ואמר לו: העם שלנו גם ככה סובל כל כך במצרים, למה להכניס גם את המשפחה שלך לתוך כל הצער הזה? משה הבין שזה נכון. הוא גם ידע שהוא הולך להיות עסוק מאוד בשליחות של ה' כדי להוציא את ישראל ממצרים, ולכן ביקש מצפורה לשוב למקום בטוח במדין.
עכשיו, כשבני ישראל יצאו לחופשי ויתרו שמע על כל הניסים שה' עשה, הוא הבין שהגיעה העת לשמוח ולאחד את המשפחה מחדש.