שמות, פרק י״ח, פסוק ג׳

יצא לכם פעם להגיע למקום חדש ולהרגיש קצת כמו אורחים? כשמשה רבנו נפגש סוף סוף עם המשפחה שלו במדבר, התורה עוצרת לרגע כדי לספר לנו שוב את השמות של הבנים שלו. למה דווקא עכשיו? כי זו הזדמנות מצוינת לומר תודה גדולה לה' על כל מה שעשה למשה, שהפך מאדם שבורח מאויבים למנהיג של עם ישראל. התורה קוראת לילדים בָנֶיהָ, כלומר הבנים של צפורה, מפני שהיא זו שגידלה אותם לבדה בזמן שמשה לא היה איתם, וכעת היא מביאה אותם אליו. לבן הָאֶחָד, כלומר הבן הראשון, קוראים גֵּרְשֹׁם, שזה בעצם חיבור של המילים "גר שם". משה בחר בשם הזה כדי להזכיר לילדים שלו משהו חשוב מאוד. הוא פחד שיהיה להם כל כך נוח ונעים במקום שבו הם גרו, שהם ישכחו מאיפה הם באו. לכן השם הזה נועד להזכיר להם תמיד שהם רק מתגוררים שם באופן זמני, והחלום האמיתי שלהם צריך להיות ארץ ישראל. המילים כִּי אָמַר מספרות לנו שמשה הסביר לעצמו שהוא חי בתוך אֶרֶץ נׇכְרִיָּה, כלומר ארץ זרה שאינה המולדת שלו, ולכן תמיד צריך לזכור לאן באמת שייכים.