נסו לדמיין מצב שבו בן אדם אחד צריך לפתור את כל הבעיות של כולם לבדו. זה בדיוק מה שקרה למשה רבנו! יתרו מציע למשה להקים מערכת משפט מסודרת ולבחור שופטים שיעזרו לו. המילה וְאַתָּה מלמדת שמשה בעצמו היה צריך לבחור אותם בקפידה. אבל איך אפשר לדעת מי באמת מתאים להיות שופט? התורה אומרת תֶחֱזֶה, כדי להסביר שמשה היה צריך להשתמש ברוח הקודש כדי לראות את התכונות הפנימיות של האנשים, תכונות שאי אפשר לראות בעיניים רגילות. משה היה צריך לבחור את השופטים מִכׇּל־הָעָם, כלומר כל אחד יכול היה להיבחר, אפילו אדם פשוט, בתנאי שיש לו את המידות הנכונות.
קודם כל, הם צריכים להיות אַנְשֵׁי־חַיִל, אנשים אמיצים וחזקים שלא פוחדים מאף אחד ויכולים להגן על מי שנעשה לו עוול. הם גם צריכים להיות יִרְאֵי אֱלֹהִים, שופטים שפוחדים רק מה׳ ולא מבני אדם, ולכן הם שופטים בצורה הכי מדויקת וזהירה שאפשר. בנוסף, עליהם להיות אַנְשֵׁי אֱמֶת, אנשים ישרים שתמיד אומרים את האמת ומקיימים הבטחות, כדי שהציבור יסמוך עליהם. התכונה האחרונה היא שֹׂנְאֵי בָצַע, אנשים ששונאים לקבל שוחד או לקחת דברים שלא שייכים להם.
אחרי שמשה בחר את האנשים המיוחדים האלה, הוא סידר אותם בקבוצות של שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. זה אומר שיש סדר ברור: קודם כל הולכים לשופט שאחראי על קבוצה קטנה, ואם הבעיה קשה מדי, עוברים לשופט בדרגה גבוהה יותר, עד שמגיעים למשה.
שאלתם את עצמכם פעם מדוע רעיון כל כך חכם הגיע דווקא מיתרו, שהיה אדם זר? הסיבה היא כדי ללמד אותנו שגם בעמים אחרים יש אנשים חכמים ונבונים. בנוסף, כשמישהו מבחוץ מציע את הרעיון, אף אחד בעם לא יחשוב שמשה מנסה להתנשא או לתת תפקידים חשובים רק לאנשים מהשבט שלו.