שמות, פרק י״ח, פסוק כ״ד

משה מפגין ענווה כאשר הוא מקבל את הצעת הארגון של יתרו, עובדה הממחישה כי חוקי התורה ניתנו מאת ה' ולא נבעו מכישוריו המדיניים. המילים וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ מדגישות כי הוא לא פעל בפזיזות, אלא שקל את הדברים היטב בשכלו ויישם אותם רק לאחר שקיבל לכך הסכמה אלוהית. הכתוב מציין כי משה וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר, בין אם ביצע את התכנית במדויק, בין אם ערך התאמות מעשיות כגון מינוי שוטרים, ובין אם הכוונה היא שהתפנה לעסוק בתפילה ובהוראת העם. בפועל, התכנית לא יצאה לפועל מיד אלא משה המתין עד לאחר קבלת התורה כדי שהשופטים החדשים ידונו על בסיס חוקיה, והדברים נכתבו בשלב זה רק כדי להשלים את סיפורו של יתרו ברצף אחד.