שמות, פרק י״ח, פסוק ד׳

קריאת שמו של אֱלִיעֶזֶר מהווה הצהרת תודה על הצלתו של משה, והוא מכונה הָאֶחָד אף על פי שהוא הבן השני, בין אם כמטבע לשון מקובל, משום שאירוע ההצלה קדם לנדודיו, או כעדות לייחודו והקדשתו המוחלטת לה'. משה המתין עם מתן שם זה עד למותו של פרעה, וכאשר חש ביטחון מוחלט הכריז כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי, אמירה שחסרה בה המילה "אמר" ומדגישה שהנס התרחש בזכותו האישית. המילים וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה אינן מתארות רק רדיפה, אלא נס מוחשי על במת ההוצאה להורג, כאשר צווארו של משה הפך לשיש והחרב החליקה ופגעה בתליין המצרי. ההצלה הושלמה בעזרת נסים נוספים שכללו החלפת משה במלאך והכאת שומרי פרעה בסנוורים, מה שאפשר את הימלטותו.