שמות, פרק י״ח, פסוק י״ד

יתרו מתבונן בהיקף העצום של כׇּל־אֲשֶׁר־הוּא עֹשֶׂה לָעָם ורואה כיצד משה מנהיג את המחנה כולו יחידי, ללא סדר מנהלי או סיוע. הוא שואל את משה מַדּוּעַ, כלומר מה דעתך ומה ההיגיון בכך שאַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ כדיין יחיד ללא חכמים נוספים שיעזרו לך. אמנם זהו סדר הדין התקין שהשופט יושב והנידונים עומדים, אך הבעיה היא שאתה יחידי וְכׇל־הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ בצבאות על פתחך, לא בעמידה רגילה אלא בהמתנה דרוכה, דחוקה וחסרת סבלנות. מצב זה, הנמשך מִן־בֹּקֶר עַד־עָרֶב, יוצר עומס עצום המאלץ את האנשים להמתין יום שלם ולעתים לשוב לביתם בקטטה וללא מענה. משה אכן סבר שרק הוא מסוגל לדון ברוח הקודש ונמנע ממינוי שופטים כדי לא לעורר תחרות, אך רצון ה' היה למנות דיינים ולהמתין במכוון לבואו של יתרו כדי לזכות אותו בעצה זו.