שמות, פרק ח׳, פסוק י״ב

ה' מצווה להנחית על המצרים מכה פתאומית ללא התראה מוקדמת, כעונש על כך שפרעה הפר את הבטחתו לשלח את העם. הציווי אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נובע מהכרת הטוב של משה כלפי האדמה שהסתירה את המצרי שהרג, ולכן אהרן הוא שמבצע את ההכאה. אהרן נדרש לפעולה כפולה: תחילה נְטֵה אֶת מַטְּךָ לכל עבר כדי להרחיב את הנס, ואז וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ, כלומר הכה בשכבת האדמה הפורייה. בעקבות זאת העפר עצמו הפך לְכִנִּם, שהם טפילים, פרעושים או יתושים עוקצניים, שהתפשטו בְּכׇל אֶרֶץ מִצְרָיִם. מכה זו פגעה ישירות בגופם של המצרים כעונש של מידה כנגד מידה על כך שמנעו מבני ישראל לשמור על ניקיונם, והביאה להתרסקות מעמדם של החרטומים שלא הצליחו להתמודד עמה.