שמות, פרק ח׳, פסוק י״ג

משה העביר את הציווי ואהרן ביצע אותו בדיוק כפי שרצה ה', ועל כן נאמר בלשון רבים וַיַּעֲשׂוּ כֵן. וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ בְמַטֵּהוּ מתוך הבנה מעשית שלא ניתן להכות ללא הרמת היד, וברגע שבו וַיַּךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ בנקודה אחת בלבד, הוא התניע את התפשטות המכה כולה. מיד וַתְּהִי הַכִּנָּם, כלומר החלה שריצת חרקים שהפכה את אדמת מצרים ממקור של גאווה לסבל והשפלה, והכריעה את המצרים למרות הקפדתם על ניקיון. המכה פגעה בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה כעונש על סגידת המצרים לחיות, ויש המסבירים שהיא התפתחה בהדרגה מהגופות אל האדמה, שילבה סוגי חרקים שונים, או שנוצרה מהעפר וטיפסה על הקורבנות מבחוץ בניגוד לטבע. מרוב עוצמתה של המכה היא נחוותה באופן מבהיל, עד שהצטייר בהגזמה כאילו כָּל עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים.