מכת הכינים הופכת את אדמת מצרים, מקור גאוותם ויציבותם של המצרים, למקור של סבל והשפלה. המכה פגעה באדונים היהירים ללא רחם, כאשר דווקא המעמד הנחות ביותר של שרצים טיפס עליהם [רש"ר הירש]. על אף שהמצרים היו רגילים לרחוץ מדי יום ביאור ולהקפיד על ניקיונם, המכה הכריעה אותם לחלוטין [קונטרס חיבה יתירה].
וַיַּעֲשׂוּ כֵן – אף על פי שרק אהרן הכה בפועל, הכתוב נוקט בלשון רבים כדי ללמד שמשה העביר את הציווי ואהרן ביצע אותו [אבן עזרא, הטור הארוך, קאסוטו]. בנוסף, אהרן הפגין הבנה עמוקה של הציווי האלוהי; אף שנאמר לו רק לנטות את מטהו, הכתוב מציין שאהרן נטה את ידו יחד עם המטה, מתוך הבנה הגיונית שלא ניתן להכות בעפר ללא הרמת היד. התורה מעידה שעשו בדיוק כפי שרצה ה׳ [העמק דבר].
וַיַּךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ – אהרן הכה במקום אחד בלבד, אך הכאה זו שימשה כפעולת התנעה שהחלה את התפשטות המכה בכל רחבי מצרים [אבן עזרא].
וַתְּהִי הַכִּנָּם – המילה מתארת את פעולת הרחישה והשריצה של החרקים [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה דקדוקית, רוב הפרשנים מסכימים כי מדובר בשם קיבוצי הכולל את כלל המין, ולכן הפועל מופיע בלשון נקבה ("ותהי"). האות מ"ם בסוף המילה נחשבת לאות נוספת, או לתחליף לאות ה"א, ויש הסבורים שהיא מציינת צורת ריבוי [אבן עזרא, שד"ל, ברכת אשר על התורה, קאסוטו].
בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה – בניגוד למכות דם וצפרדע, כאן מוזכרת במפורש פגיעה בבהמות. הדבר נועד להוות עונש ישיר על עבודה זרה, שכן המצרים סגדו לבהמות, וכך לקו העובדים והאלילים כאחד [ביאור יש"ר]. מכה זו שינתה את סדרי הטבע; בדרך כלל כינים נוצרות על גוף האדם והחי מתוך זיעה ולכלוך, אך כאן הן נוצרו מהעפר וטיפסו עליהם מבחוץ [רש"ר הירש].
הפרשנים מציעים מספר הסברים לשאלה מדוע הכתוב מקדים את הופעת הכינים על האדם והבהמה לפני הפיכת העפר לכינים:
גישה אחת מסבירה שהמכה החלה באופן טבעי במקומות שבהם כינים רגילות להתרבות, על גוף האדם והבהמה, ורק משם הן התרבו באופן נסי ועצום עד שכיסו את כל עפר הארץ. זאת כדי למעט ככל האפשר ביצירת נס של יש מאין [מלבי"ם]. גישה אחרת רואה בסדר הכתוב חלוקה לסוגי חרקים שונים: הכינים הלבנות הנוצרות מהגוף פגעו באדם ובבהמה, בעוד שהכינים הקופצות, שהן פרעושים, התהוו מן העפר [אור החיים]. מנגד, יש המפרשים את הפסוק על פי סדר התרחשות שונה: תחילה הפך העפר לכינים, החרטומים ניסו להוציאן ונכשלו, ורק לבסוף עלו הכינים מן הארץ ופגעו באדם ובבהמה [רלב"ג].
כָּל עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים – תיאור זה אינו בהכרח מילולי, אלא ביטוי של הפלגה והגזמה, המשקף את האופן המבהיל שבו הצטיירה המכה בעיני המצרים מרוב עוצמתה והתרבותה [שד"ל, קאסוטו].