התראתו של ה' לפרעה לפני הבאת המכה מדגישה את ההבדל בין מלך בשר ודם, המכה את אויביו בפתע פתאום כדי שלא יתגוננו, לבין ה' שמתרה ונותן הזדמנות לשוב בתשובה בטרם תבוא הפורענות [רבנו בחיי, צאינה וראינה].
המילה משליח מופיעה כאן בצורה דקדוקית נדירה [אבן עזרא, אבי עזר]. רוב הפרשנים מסבירים כי אין הכוונה ל"שליחות" רגילה, שכן לא ניתן לשלוח בעלי חיים חסרי דעת כפי ששולחים אדם בעל תבונה. משמעות המילה היא גירוי ושיסוי של החיות לצאת ממקום מחבואן הטבעי ולתקוף את בני האדם [רש"י, מזרחי, גור אריה, מלבי"ם, רש"ר הירש]. בנוסף, יש כאן משחק מילים אירוני ומידה כנגד מידה: "אם אינך משלח את עמי, הנני משליח בך" [ברכת אשר, קאסוטו, התורה].
מהות הערוב נתונה במחלוקת. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בתערובת של חיות רעות, כגון אריות, דובים, זאבים ונחשים, שבאו בערבוביה להשחית [רש"י, אבן עזרא, בכור שור, שפתי כהן]. לעומת זאת, יש הסבורים כי מדובר בזאבי לילה שדרכם לטרוף בערב [רשב"ם], או במיני חרקים, יתושים וטפילים זעירים, בדומה למכת הכינים שקדמה לה [שד"ל, קאסוטו, משכיל לדוד]. הוספת ה"א הידיעה במילה הערוב מרמזת לחיות המסוימות שפרעה סגד להן או שהיו מצוירות על כותלי ארמונו כעבודה זרה, וכעת ה' מביא את אליליו שלו כדי להשחיתו [הכתב והקבלה, ביאור יש"ר].
בניגוד למכות קודמות, מכה זו לא הובאה באמצעות מטה משה או אהרן, אלא ישירות על ידי ה'. הדבר נעשה כדי להוכיח את השגחתו הישירה של ה' בקרב הארץ, ולהראות כי הוא שולט אפילו בטבען של החיות הרעות [אברבנאל, אלשיך, שפתי כהן]. הבאת החיות הרעות אינה מקרית, אלא חלק מטקטיקה צבאית אלוהית, בדומה למלך הצר על עיר: תחילה הוא מקלקל את מקורות המים (דם), לאחר מכן משמיע קולות מבהילים (צפרדעים), ואז משסה בחומות את חייליו [רש"י, שפתי כהן, גור אריה].
הפסוק חוזר שוב על המילה את הערוב כדי להדגיש את עוצמת המכה: הבתים לא רק ייפגעו, אלא ממש יתמלאו לחלוטין בהמון העצום של החיות [אור החיים].
הביטוי וגם האדמה אשר הם עליה זכה למספר כיווני פרשנות. יש המפרשים בפשטות, שהחיות ימלאו לא רק את הבתים אלא גם את השדות, המדבריות והמקומות הפתוחים [אבן עזרא, הטור הארוך, העמק דבר]. אחרים מסבירים שהחיות והנחשים יחפרו ויבקעו את הקרקע שתחת הבתים, כך שגם אדם שיסתגר בביתו הלילה לא יהיה מוגן מפניהם [ספורנו, הכתב והקבלה, מלבי"ם]. גישה נוספת גורסת כי המילה "הם" מתייחסת למצרים עצמם, ובאה להנגיד בין האדמה שעליה עומדים המצרים שתיפגע מן המכה, לבין האדמה שעליה עומדים ישראל שתנצל ממנה [קאסוטו]. לבסוף, יש שפירשו על דרך הדרש כי ה' הביא את החיות יחד עם גושי האדמה שעליהם גדלו, שכן ישנם בעלי חיים שאינם תוקפניים אלא אם הם מריחים את עפר מולדתם, ועל ידי הבאת האדמה יחד עימם, גבר כוחם להשחית [נחלת יעקב, פרדס יוסף, חנוכת התורה].