תגובתם של חכמי מצרים למכת הצפרדעים ממחישה אירוניה מרירה, שכן במקום להועיל לפרעה ולרפא את ארצו, פעולתם רק החמירה את המצב. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהחרטומים ניסו לחקות את פעולתו של אהרן, אך למעשה רק הוסיפו מכה על מכה בכך שהביאו צפרדעים נוספות, ולא סיפקו את הפתרון שפרעה באמת היה זקוק לו.
באשר לאופן שבו פעלו החרטומים, קיימות מספר גישות. גישה אחת מסבירה כי המילה בְּלָטֵיהֶ֑ם מתייחסת למעשה של אחיזת עיניים. לפי דעה זו, החרטומים כלל לא יצרו צפרדעים, אלא ניצלו את המצב והלכו יחד עם הצפרדעים שכבר עלו מהיאור (כאשר המילה וַיַּעֲל֥וּ מתפרשת כפועל עומד שמשמעותו 'עלו עמן'), כך שרק היה נראה כאילו הם אלו שהביאו אותן [מלבי"ם, אלשיך, רלב"ג]. גישה אחרת מפרשת את המילה בְּלָטֵיהֶ֑ם כשימוש בחכמת הטבע; החרטומים לקחו מים עם ביצי צפרדעים וזירזו את בקיעתן באמצעים טבעיים [שד"ל]. מנגד, יש המפרשים כי מדובר בלחשים ומעשי שדים שנעשו בחשאי [חזקוני], כאשר מסורות קדומות אף מזהות חרטומים אלו כשני מכשפים מפורסמים ומוכרים בהיסטוריה [אם למקרא].
הפרשנים מדגישים את מוגבלות כוחם של החרטומים. הם אמנם הצליחו להעלות צפרדעים, אך עשו זאת רק במעט מים שהובאו לפניהם, ולא בקנה מידה ארצי [אבן עזרא, טור הארוך, ביאור יש"ר]. יתרה מכך, הם יכלו רק להזיז צפרדעים קיימות, אך לא הייתה להם יכולת לברוא בריאה חיה ומתנועעת באמת [ספורנו, אלשיך], ואף לא הצליחו להעלות את הצפרדעים המשובחות שחדרו לבית פרעה, אלא רק את אלו הפשוטות שהיו על הארץ [העמק דבר].
זווית ייחודית ושונה מציעה כי המילים וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵ֥ן אינן מתארות ניסיון להביא צפרדעים, שכן אין בכך כל היגיון שיוסיפו על המכה. למעשה, החרטומים ניסו לחקות את תנועות היד והמטה של אהרן במטרה לעצור את המכה ולסלק את הצפרדעים. אולם, פעולתם השיגה את התוצאה ההפוכה, ובעקבות תנועותיהם רק עלו צפרדעים רבות אף יותר, כפי שמרומז בשימוש בלשון הרבים הַֽצְפַרְדְּעִ֖ים לעומת לשון היחיד שהופיעה בתחילת המכה [רש"ר הירש].
בסופו של דבר, חוסר האונים של החרטומים הוא שהוביל לשבירת פרעה. כאשר פרעה ראה שהחרטומים רק מוסיפים על המכה, מתפארים ביכולותיהם אך אינם מסוגלים להסיר את הצפרדעים או להחזיר את המצב לקדמותו, הוא הבין את ההבדל המהותי בינם לבין משה, ונאלץ לקרוא לו כדי שיעתר לה' ויסיר את המכה [אבן עזרא, טור הארוך, אלשיך, ביאור יש"ר].