מכת הצפרדעים ניחתת על מצרים לא באבחה אחת, אלא כתהליך מתפשט שהולך ושוטף את המדינה כולה, עיר אחר עיר ובית אחר בית, עד להכרעת השלטון המצרי. בשונה ממכת דם, כאן אהרן לא מכה את היאור במטהו, אלא רק מטה את ידו לעבר המים. תנועה זו לא נועדה להכות, אלא לשמש רמז ואות לכך שמרגע זה הצפרדעים מורשות לעלות [אבן עזרא]. פעולה זו נעשתה לכיוונים שונים, והובילה להתפשטות הדרגתית של המכה במשך מספר ימים [קאסוטו].
הכתוב משתמש בלשון יחיד במילים וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ, בחירה שעוררה דיון נרחב. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בשם קיבוצי (שם המין) הכולל את קבוצת בעלי החיים כולה, בדומה לביטויים אחרים במקרא המתארים נחילים בלשון יחיד [רש"י, אבן עזרא הקצר, חזקוני, ביאור יש"ר]. עם זאת, יש הטוענים כי השימוש החריג בלשון יחיד, במיוחד לאור העובדה שבהמשך הפרשה מוזכרות הצפרדעים בלשון רבים, דורש הסבר עמוק יותר [תורה תמימה].
מתוך קושי זה, עולה התפיסה כי בתחילה עלתה מהמים רק צפרדע אחת גדולה. המצרים, בזעמם, החלו להכות אותה, אך כל מכה שניתכה עליה גרמה לה להתיז מתוכה נחילים נוספים של צפרדעים [רש"י, צאינה וראינה]. דעה נוספת גורסת כי אותה צפרדע בודדת שרקה וקראה לכל שאר הצפרדעים לבוא בעקבותיה [תורה תמימה], ויש אף מי שמפרש כי לשון היחיד מכוונת למלאך הממונה על הצפרדעים בשמים [שפתי כהן]. תיאור הכאת הצפרדע מעלה תמיהה: מדוע המשיכו המצרים להכותה אם ראו שהדבר רק מרבה את המכה? התשובה לכך טמונה בטבעו המעוור של הכעס. הרצון לנקום בצפרדע שציערה אותם גרם למצרים לאבד את שיקול הדעת, וכל תגובה הובילה להסלמה נוספת ולהכאה חוזרת, עד שהארץ כולה התמלאה [ברכת אשר על התורה].
ריבוי פלאי זה מתוך צפרדע אחת מדגיש את הפער בין כוחו של ה' לבין מעשי החרטומים. בעוד שהחרטומים המצרים הצליחו רק לאסוף צפרדעים קיימות מן ההפקר ולהעלותן, הם לא יכלו לברוא בריה חדשה או לשכפל אותה באופן כזה, מה שמוכיח את מקורה האלוהי של המכה [משכיל לדוד].
עוצמת המכה מתוארת במילים וַתְּכַס אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם, המעידות על כמות עצומה ובלתי נתפסת של צפרדעים שכיסו כל חלקה [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ, קאסוטו]. מעבר לעונש עצמו, להתפשטות המדויקת של הצפרדעים הייתה משמעות מדינית. באותה עת התחולל סכסוך גבולות בין מצרים לממלכת כוש. החרטומים קיוו שהצפרדעים יתפשטו הרחק מעבר לגבולות מצרים כדי להגדיל את שטחו של פרעה, אך ה' כיוון את המכה כך שהצפרדעים נעצרו בדיוק על קו הגבול האמיתי של ארץ מצרים, ובכך הכריעו את הסכסוך הגיאוגרפי [פרדס יוסף].
כאשר פרעה נשבר ומבקש ממשה להתפלל להסרת המכה, הוא דורש שהדבר יקרה רק למחרת. החלטה זו נבעה מניסיון לבחון את משה – פרעה קיווה שאולי המכה עתידה לחלוף מעצמה באותו היום, ולכן דחה את התפילה למחר כדי לראות אם משה אכן שולט במתרחש. בסיומה של המכה, מתו כל הצפרדעים שנותרו בחוץ, בעוד שהצפרדעים שחדרו לגופם של האנשים או לארמון המלך יצאו בחיים מפאת כבודו של פרעה. באופן מיוחד, הצפרדעים שקפצו לתוך התנורים הבוערים מתוך מסירות לקיים את ציווי ה' ניצלו מהאש וחזרו ליאור, כדי ללמד שמי שמוסר את נפשו על קידוש השם זוכה לחיים [צאינה וראינה].