לאחר שהוסרה מכת הערוב, נחשף שוב הפער העמוק בין הבטחותיו של מלך מצרים לבין מעשיו בפועל. ברגע שהרווחה מגיעה, הפחד מתפוגג ומפנה את מקומו לעקשנות מחודשת. משמעות הביטוי וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת לִבּוֹ היא שהוא פשוט חיזק ואימץ את לבו מחדש [אבן עזרא].
המילים גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת מעוררות את תשומת לבם של הפרשנים, והם מציגים מספר זוויות להבנת התוספת הזו. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכתוב משווה את ההתנהגות הנוכחית למה שאירע במכת צפרדעים. פרעה חזר על אותו דפוס פעולה, והפר את הבטחתו המפורשת לשלח את העם ברגע שהמכה חלפה. התנהגות זו נחשבת לגנאי עצום וחרפה עבור מלך, שכן אין זה ראוי ששליט לא יעמוד בדיבורו [רלב"ג]. בניגוד לפיסקאות הקודמות, הפעם לא נאמר שפרעה "לא שמע אליהם", משום שכאן החומרה גדולה יותר, הוא בעצמו נתן את מילתו והבטיח לשלחם, אך בפועל חזר בו [קאסוטו, אלשיך].
עקשנותו של פרעה מפליאה במיוחד במכת הערוב מסיבה נוספת. בניגוד למכת צפרדעים שבה הצפרדעים מתו ונשארו במצרים, חיות הטרף לא מתו אלא פשוט הסתלקו. לכן, פרעה היה צריך לחשוש שה' יוכל בקלות רבה להשיב אותן, ובכל זאת הוא בחר להסתכן ולהקשות את לבו [ספורנו]. זווית נוספת להבנת המילים גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת מתמקדת בבדידותו של פרעה במערכה. בשלוש המכות הראשונות החרטומים עמדו לצידו וחיזקו את עקשנותו, אך לאחר שהודו במכת הכינים כי "אצבע אלוהים היא", הם נטשו אותו. הכתוב מדגיש שאף על פי שהפעם פרעה נותר לבדו ללא תמיכת החרטומים, הוא מצא בעצמו את העוז להכביד את לבו [רבנו בחיי, צאינה וראינה].
למרות שנראה כי שום דבר לא השתנה, ישנה דעה הסבורה כי המכה בכל זאת הותירה חותם חלקי. פרעה הבין שהוא נענש על שעבוד הפרך, ולכן, החל ממכת הערוב, הוא אכן הסיר מישראל את קושי השעבוד הפיזי. טעותו הייתה שחשב שדי בהקלת התנאים כדי לרצות את ה', ולכן סירב לשלב הסופי של שחרור מוחלט ולא שלח את העם [העמק דבר]. לבסוף, הדגשת רוע לבו של פרעה בפעם הזו רומזת גם על העתיד לבוא. העובדה שהכתוב מציין ש"גם" הפעם הוא הצליח להכביד את לבו, מלמדת שכוחותיו הנפשיים הולכים ואוזלים, ומכאן משתמע שאם תפגע בו צרה חדשה, הוא כבר יאבד את היכולת להתעקש וייאלץ לשלח את העם [ביאור יש"ר].