מלך מצרים הגאה, שבעבר גירש את משה ואהרן בבוז והכריז בחוצפה כי אינו ידע את ה', נאלץ כעת להזמין אותם אליו ולהתחנן לעזרתם. פנייה זו מהווה נקודת מפנה, שכן כאן נשמעת לראשונה כניעה מסוימת מצדו של פרעה והכרה בקיומו של ה', כאשר הוא פותח ומסיים את בקשתו בשם ה' [ביאור יש"ר, שטיינזלץ, קאסוטו, The Torah].
הפרשנים מסכימים כי תגובתו של פרעה נובעת מאופייה החמור של מכת הצפרדעים לעומת מכת הדם. בעוד שבמכת הדם לא נשקפה לפרעה סכנת חיים והוא יכול היה למצוא מים על ידי חפירה סביב היאור, מכת הצפרדעים הביאה עמה סבל גופני ישיר, אימת מוות ותחושת מיאוס קשה [אור החיים, שד"ל, ביאור יש"ר]. הצפרדעים חדרו לתוך המזון ואף לתוך מעיהם של המצרים, מה שעורר בפרעה חרדה עמוקה לחייו [אור החיים, אלשיך]. בנוסף, פרעה נוכח לדעת כי החרטומים אמנם הצליחו להביא צפרדעים, אך לא היו מסוגלים לסלקן. חוסר אונים זה הוכיח לו את עליונות כוחו של ה' על פני החרטומים [ספורנו, מלבי"ם, שד"ל, ביאור יש"ר].
פרעה מבקש מהם הַעְתִּירוּ, מונח שמשמעותו להתפלל ולרצות את ה' בדברים [אבן עזרא הקצר, שטיינזלץ]. יש המפרשים כי השורש מרמז על חדירה בכוח, בדומה לחתירה נגד הזרם, כלומר פרעה מבקש ממשה ואהרן להפציר בה' בחוזקה ולשמש עבורו כמליצי יושר עוצמתיים [רש"ר הירש]. הפנייה אל שניהם בלשון רבים נעשתה מתוך דרך ארץ ונימוס [אבן עזרא, ברכת אשר], או מתוך מחשבה שזכותם המשותפת של שני מעתירים תסייע לבטל את הגזירה [אלשיך].
בבקשתו וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי, פרעה מדייק במילותיו. חרדתו המרכזית הייתה שהצפרדעים ימותו בתוך גופו ובגוף אנשיו ויגרמו למחלות קשות עקב הריקבון, ולכן ביקש שיוסרו החוצה בעודן בחיים [אור החיים, אלשיך]. ציון המילה עמי מכוון במיוחד לשומרי ראשו האישיים, שעליהם חס יותר מאשר על שריו, שכן אנשי מלחמה מובחרים קשה להחליף [העמק דבר].
לצד הכניעה, מסתתרת בבקשתו של פרעה גם בחינה. פרעה מעוניין לנסות את משה ואהרן כדי לברר אם הסרת המכה היא אכן פעולה אלוהית ישירה בתגובה לתפילה, או שמא מדובר בתופעה טבעית או אסטרולוגית שמשה ידע מראש את מועד סיומה. הבטחת פרעה לשלח את העם מותנית בכך שהמכה תוסר בדיוק על פי תפילתם, מה שיוכיח מעל לכל ספק את אמיתות שליחותם [רלב"ג, מלבי"ם].