בעיצומה של מכת הצפרדעים, משה מציב בפני פרעה אתגר פומבי שנועד להוכיח את שליטתו המוחלטת של ה' בבריאה. במקום להסיר את המכה באופן שגרתי, משה מעביר את השליטה על תזמון סיום המכה לידיו של מלך מצרים, ובכך הופך את הסרת המכה למופת בפני עצמו.
בתחילת דבריו אומר משה הִתְפָּאֵר עָלַי. הפרשנים נחלקו במשמעות ביטוי זה. גישה אחת מסבירה שמשה מזמין את פרעה להתגאות עליו ולבקש בקשה שנראית בלתי אפשרית, מתוך מחשבה שמשה לא יוכל לעמוד בה [רש"י, בכור שור, שד"ל, שפתי חכמים]. גישה שניה מפרשת שמשה מעניק לפרעה את הפאר והכבוד לקבוע בעצמו את מועד סיום המכה [רשב"ם, קאסוטו, מלבי"ם, שטיינזלץ], או שמשה מבטיח לעשות לפרעה תפארת בעולם בכך שימלא את בקשתו במדויק [אבן עזרא, העמק דבר, אבי עזר]. בקשה זו גם מדגישה את ההבדל בין פעולת ה' למעשי החרטומים, שכן החרטומים מסוגלים רק להביא את המכה, אך אינם יכולים להסירה [צרור המור, ביאור יש"ר].
משה ממשיך ושואל לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ. הפועל "אעתיר" משמעותו להרבות במילות תפילה [מזרחי, דברי דוד]. תוספת האות למ"ד במילה "למתי" עוררה דיון פרשני. לדעת חלק מן הפרשנים, משה מתכוון לומר כי הוא ירבה בתפילה כבר היום, כדי שהצפרדעים יסורו בדיוק לזמן העתידי שיקבע פרעה [רש"י, הכתב והקבלה, גור אריה, רבינו בחיי]. לעומתם, יש הסבורים כי המילה "למתי" זהה במשמעותה למילה "מתי", וכוונת משה היא שהוא יתפלל בדיוק באותו הרגע שפרעה יבחר, והמכה תסור מיד [רמב"ן, רלב"ג]. קבוצת פרשנים נוספת מציעה קריאה שונה של הפסוק, לפיה ישנה עצירה רעיונית בין המילים, ומשה בעצם שואל את פרעה למתי הוא מתכוון לשלוח את העם, ומבטיח כי ברגע שיאמר זאת, הוא יעתיר עבורו מיד [תולדות יצחק, פענח רזא, חזקוני, הדר זקנים].
הענקת זכות הבחירה לפרעה נועדה לשרת מטרה תיאולוגית עמוקה. אם המכה הייתה חולפת מאליה, פרעה היה עלול לייחס זאת לטבע, למערכת הכוכבים הפועלת במחזורים קבועים של שבעה ימים, או לכישוף שפג תוקפו. קביעת מועד מדויק על ידי פרעה מוכיחה כי ה' שולט בזמן ובטבע באופן מוחלט ואינו כפוף למחזוריות טבעית או מאגית [ספורנו, רש"ר הירש]. עובדה זו גם מסבירה מדוע פרעה ביקש שהמכה תסור רק "למחר" ולא מיד, שכן הוא ניסה לבחון האם משה פועל באמצעות כשפים, שלרוב מוגבלים לשעות הלילה, או האם המכה כפופה למחזור כוכבים טבעי שאמור להסתיים ביום המחרת [פרדס יוסף, משכיל לדוד]. הסבר נוסף לבקשת משה הוא להראות לפרעה את גודל אהבת ה' למשה, בכך שה' מקיים את תפילת עבדו בדיוק מוחלט לזמן שנקבע [אור החיים].
כאשר משה מפרט עבור מי יתפלל, הוא אומר וְלַעֲבָדֶיךָ וּלְעַמְּךָ. הקדמת העבדים לעם נובעת מכך שמשה רחש כבוד למעמדם של שרי פרעה [העמק דבר], או משום שהמכה הגיעה בראש ובראשונה בגלל חטאיו של פרעה, ולכן ההצלה צריכה להתחיל ממנו ומסביבתו הקרובה, ורק לאחר מכן לעבור לעם [מלבי"ם]. המכה עצמה הייתה כה קשה ומקיפה, עד שהצפרדעים חדרו לכל מקום, ואפילו מתחת לפני הקרקע [קיצור בעל הטורים].
מטרת התפילה היא לְהַכְרִית הַצְפַרְדְּעִים, כלומר להביא למותם המוחלט ולהפסקת המכה מפרעה ועמו [רמב"ן, הטור הארוך, העמק דבר]. עם זאת, משה מדגיש כי רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה. הצפרדעים יחזרו למקומן הטבעי שממנו הגיעו [אבן עזרא], אך ההשארה שלהן ביאור אינה מקרית. היא נועדה לשמש כזיכרון עולם לכך שלא מדובר בתופעת טבע חולפת שבה הצפרדעים פשוט נעלמו או מתו כולן, אלא במופת אלוהי מכוון שבו ה' מחזיר את הבריאה לגבולותיה המקוריים [מלבי"ם, רש"ר הירש].