לאחר ההסכמה הזמנית להסרת מכת הערוב, משה עוזב את סביבתו של מלך מצרים ופונה לבקש רחמים מאת ה'. יציאתו הפיזית של מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה נדרשה משום שארמונו של המלך לא היה מקום ראוי וטהור לעמוד בו בתפילה [ביאור שטיינזלץ]. יציאה זו מתוארת בלשון פשוטה של עזיבת סביבתו של פרעה, בדומה לתיאור יציאתו של משה לפני התפילות בשאר המכות [אוהב גר].
מוקד הפסוק נעוץ במילה וַיֶּעְתַּר, המבטאת תפילה מאומצת ורבה. אף שיש מי שמציין כי פועל זה בבניין 'קל' זהה לחלוטין במשמעותו לאותו פועל בבניין 'הפעיל' (ויעתיר) [אבן עזרא], פרשנים אחרים מדייקים מתוך צורת הבניין את אופי התפילה. לשיטתם, השימוש בבניין 'קל' מדגיש את ההתאמצות ואיכות התפילה, כלומר ריבוי של עצם פעולת התפילה והכוונה בה, בניגוד לבניין 'הפעיל' שהיה מרמז רק על ריבוי מילים כמותי [רש"י, ברכת אשר על התורה, דברי דוד].
הפרשנים עומדים על השאלה מדוע נדרש משה להרבות בתפילה מאומצת דווקא במכת הערוב (וכן בהמשך במכת הארבה), בשונה ממכות אחרות כמו צפרדע וברד שבהן השתמש בצעקה או בפרישת כפיים. גישה אחת מסבירה כי משה התפלל באופן ממוקד כדי שהערוב יסור לחלוטין בדיוק באותו הזמן ובאותו האופן שהבטיח לפרעה, ולא ימות ויישאר במקומו כפי שאירע במכת הצפרדעים [ספורנו].
גישה מרכזית אחרת תולה זאת בכלל רוחני ולפיו מה שניתן משמיים לבני אדם אינו נלקח מהם בחזרה. משה רצה שהערוב יסתלק לחלוטין ולא יישאר ממנו זכר, כדי שהמצרים לא יוכלו להפיק תועלת כלכלית מעורות החיות. כדי לבקש מה' שייקח בחזרה את מה שכבר הביא על מצרים ויעלים את החיות, נזקק משה למאמץ תפילה יוצא דופן [ריב"א, ברטנורא על התורה].
מנקודת מבט נוספת, הצורך בתפילה כה רבה נבע מכך שפרעה עדיין לא נכנע לחלוטין והציב תנאים לשחרור העם. על פי שורת הדין לא היה ראוי להסיר את המכה בשלב זה, אך משה נהג בחמלה רבה כלפי המצרים והעתיר בעדם להסרת המשחית, אף על פי שידע כי המאבק טרם הסתיים [העמק דבר].