שמות, פרק ח׳, פסוק י״ג

תארו לעצמכם שאתם הולכים על האדמה, ופתאום כל החול שמתחת לרגליים שלכם מתחיל לזוז ולרחוש. זה בדיוק מה שקרה במכת כינים! משה העביר את הציווי של ה׳, ואהרן ביצע אותו. התורה אומרת וַיַּעֲשׂוּ כֵן כדי ללמד אותנו ששניהם פעלו יחד בדיוק כפי שה׳ רצה. אהרן הבין שכדי להכות באדמה, הוא צריך קודם להרים את היד יחד עם המטה שלו. ברגע שאהרן הרים את המטה, וַיַּךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ, הוא נתן מכה קטנה רק במקום אחד. אבל המכה הזו הייתה רק ההתחלה, ומאותה נקודה הכינים התפשטו לכל רחבי מצרים. המילה וַתְּהִי הַכִּנָּם מתארת איך המון חרקים קטנים התחילו לזוז ולהופיע בהמוניהם. המצרים היו אנשים גאים מאוד שהקפידו להתרחץ כל יום בנהר, אבל פתאום החרקים הקטנים ביותר טיפסו עליהם והציקו להם. הכינים פגעו הפעם גם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה. למה גם בחיות? המצרים נהגו להתפלל לחיות ולהתייחס אליהן כמו אל אלילים, וכך ה׳ הראה להם שגם האנשים וגם החיות שהם מעריצים חלשים מולו. בדרך כלל כינים מגיעות מלכלוך על הגוף, אבל כאן קרה נס מיוחד והן נוצרו ישר מתוך האדמה וטיפסו עליהם מבחוץ. כשהתורה אומרת שכָּל עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים, היא לא מתכוונת שבאמת לא נשאר אפילו גרגר חול אחד, אלא זו דרך לתאר עד כמה המכה הייתה עצומה ומבהילה בעיני המצרים, שהרגישו כאילו כל האדמה הפכה לכינים.