יחזקאל, פרק כ״ח, פסוק ט״ו

מלך צור החל את דרכו כאדם ישר ובעל תדמית מושלמת, והיה תמים וכליל המעלות מיום הבראך, כלומר מהיום שבו הגיע לבגרות והבנה. מצב אידיאלי זה נמשך עד נמצא עולתה בך, כאשר התגלה בו חטא שהוביל להידרדרות מוסרית ורוחנית. עוולה זו באה לידי ביטוי בגאווה קיצונית שבה הכריז על עצמו כאל, וכן בשמחה לאיד על חורבן ירושלים מתוך תאוות בצע. שאיפתו להרחיב את מסחרו הביאה להתפשטות של רמאות ושחיתות בעירו, וכתוצאה מכך איבד המלך את מעמדו הרם והמיט על עצמו חורבן מוחלט.