יחזקאל, פרק כ״ח, פסוק ד׳

גאוותו של השליט נובעת מהאשליה כי רק בְּחׇכְמָֽתְךָ֙ וּבִתְבוּנָ֣תְךָ֔ הוא השיג את הצלחתו. הוא מתפאר שעָשִׂ֥יתָ לְּךָ֖ חָ֑יִל, כלומר שצבר נכסים ורכוש רב, או לחלופין שהשיג כוח ואומץ. הכתוב פונה אליו בשאלה נוקבת על טענתו שוַתַּ֛עַשׂ זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף בְּאוֹצְרוֹתֶֽיךָ, בין אם הכוונה היא לאיסוף הממון לתוך אוצרותיו, ובין אם זוהי התיימרות שחצנית ליצור מתכות יקרות יש מאין באמצעות חוכמה נסתרת. בפועל, עושרו לא נבע מחוכמה עליונה אלא ממסחר פשוט הכולל לא פעם מרמה ולקיחת ממון מאחרים, ולכן אין לו כל סיבה לייחס לעצמו מעמד אלוהי.