פסוק זה משמש כהקדמה לנבואה חדשה, המהווה קינה על מלך צור, וזאת לאחר נבואת המפלה שקדמה לה [ביאור שטיינזלץ]. המילים ויהי דבר ה' אלי לאמר פותחות נבואה המבחינה בין "נגיד" צור, שנידון בנבואה הקודמת על גאוותו ושיגעונו כשדימה עצמו לאל, לבין "מלך" צור שעליו נישאת קינה זו [אברבנאל].
אף על פי שמלך צור לא היה אדם צדיק, היו לו הישגים מפוארים, ולכן מותו ומפלתו נחשבים כמעין השחתה של עולם שלם [ביאור שטיינזלץ]. דבר ה' המובא בקינה מתאר את המלך כסמל של אמת, חותם של שלמות, חכמה ויופי. הנבואה מדמה את גדולתו ועושרו לשהות בגן עדן, כשהוא עטוי באבנים יקרות ובתכשיטי זהב. בנוסף לפאר האישי, הנבואה מתייחסת גם לקשר ההיסטורי הקדום והחיובי שהיה בין מלך צור הראשון, חירם, לבין מלכי ישראל דוד ושלמה, עת סייע בבניין בית המקדש בהר הקודש בירושלים ושררו ביניהם יחסי אהבה וקרבה [אברבנאל].