העונש האלוהי מתואר כפגיעה מקיפה המגיעה מבית ומחוץ. ה׳ מביא על העיר מגפה, ובעקבותיה דֶּבֶר וָדָם בְּחוּצוֹתֶיהָ, כלומר דם רב שיזרום מן ההרוגים אל תוך השווקים ורחובות העיר [מצודת דוד, מצודת ציון].
במקביל לאסון הפנימי, חרב האויב צרה על העיר ותוקפת אותה מכל עבר, כפי שמתואר במילים בְּחֶרֶב עָלֶיהָ מִסָּבִיב [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מצב זה מוביל לתוצאה הקשה של וְנִפְלַל חָלָל בְּתוֹכָהּ, ביטוי שבו נחלקו הפרשנים. רוב המפרשים מסבירים כי המילה וְנִפְלַל נגזרת מהשורש נ.פ.ל (עם הכפלת האות למ"ד), ומשמעותה הפשוטה היא שחללים רבים יפלו מתים בתוך העיר מפגיעת החרב [רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
לעומת זאת, יש המפרשים את המילה וְנִפְלַל מלשון מחשבה ומשפט (פלילים). לפי גישה אחת, מדובר במשפט אלוהי גדול וקשה שייעשה בהרוגים באמצעות החרב [מלבי"ם]. גישה אחרת מציגה זווית פסיכולוגית של יושבי העיר: כאשר הם יראו את החרב המקיפה אותם מבחוץ, הם יתייאשו, ידונו את עצמם למוות, ויהיו בטוחים שסופם להיות חללים בתוך עירם [רש"י].
תכליתה של הפורענות הכבדה הזו מבוטאת בסוף הפסוק – וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה', כדי שיכירו בכך שה׳ הוא נאמן לשלם גמול ולהעניש כראוי [מצודת דוד].