השגשוג הכלכלי והמעמד הרם עלולים להפוך למלכודת מוסרית כאשר הם מלווים בתאוות בצע ובהעלמת עין מעוולות. מלך צור, שזכה לגדולה ולחיבור היסטורי למקומות קדושים, חווה התרסקות מוחלטת. מעמדו כסוחר מצליח הוא שהניע את התנהלותו, הוביל להשחתת מידותיו, ולבסוף הביא לגירושו מכל זכות רוחנית והגנה שהיו לו.
בְּרֹב רְכֻלָּתְךָ מָלוּ תוֹכְךָ חָמָס וַתֶּחֱטָא
הפרשנים מסבירים כי המילה מָלוּ משמעותה "מָלְאוּ". מתוך עיסוקו האינטנסיבי של המלך במסחר, עולמו הפך לעולם של סוחר שמונע מאינטרסים עסקיים, מה שדרדר את התנהגותו [ביאור שטיינזלץ]. העיר התמלאה בעושק ובחמס כלפי סוחרים זרים. תושבי העיר ניצלו את העובדה שצור היא מרכז סחר עולמי, ובטחו בכך שהסוחרים ימשיכו להגיע למרות הגזל. חטאו של המלך היה כפול: הוא שמח על חורבנה של ארץ ישראל, ובנוסף לא מחה או מנע את העושק שהתרחש בתוך עירו, אף על פי שהיה בידו הכוח לעשות זאת [רד"ק, מצודת דוד].
וָאֲחַלֶּלְךָ מֵהַר אֱלֹהִים
הפעלים בחלק זה של הפסוק מנוסחים בלשון עבר, אך למעשה מתייחסים לעתיד, כדרכן של נבואות [רד"ק]. המילה וָאֲחַלֶּלְךָ מבטאת חילול, הורדת כבוד וביזיון [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהעונש מתבטא בניתוק מוחלט מהר ה'. מלך צור סייע בעבר בבניין בית המקדש, אך כעת הוא יורחק מאותו מקום קדוש; זכותו תישכח, והוא לא ייזכר שם עוד לטובה אלא רק לקללה ולדיראון [רש"י, רד"ק, מצודת דוד].
וָאַבֶּדְךָ כְּרוּב הַסּוֹכֵךְ מִתּוֹךְ אַבְנֵי־אֵשׁ
המילה וָאַבֶּדְךָ היא קיצור של "ואאבדך", כאשר האות אל"ף הושמטה כדי להקל על הקריאה [רד"ק, מלבי"ם, רש"י]. בנוסף, המילה הַסּוֹכֵךְ נכתבת בפסוק חסרת ו"ו [מנחת שי].
חלק מהפרשנים מסבירים כי אַבְנֵי־אֵשׁ מסמלות אבנים יקרות ומבריקות, והמלך יאבד את מעמדו כדמות המגנה ("כרוב סוכך") מתוכן [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, גישה אחרת מבינה את הביטוי באופן סמלי ורואה באבני האש משל לצדיקים או למלכי ישראל. בעבר, מעלתו הגדולה של מלך צור ויכולתו להגן על עמו נבעו מהחיבור והאהבה שהיו לו כלפי מלכי ישראל. כעת, עונשו הוא ששמו וזכרו יאבדו מתוך חברת הצדיקים, והוא יסולק מאותה זכות הגנה שהייתה לו [רש"י, רד"ק, מצודת דוד].