נבואת הפורענות מופנית אל העיר צידון ומכריזה על מלחמה אלוהית נגדה. דרך העונשים הכבדים וחורבן העיר, יתגלה הצדק האלוהי לעיני כול ויביא לידי כבוד וקידוש שם ה'. מבחינה לשונית, הנבואה פותחת בפנייה ישירה אל העיר בגוף שני, אך בהמשך עוברת לדבר עליה בגוף שלישי. מעבר זה בין דיבור לנוכח לדיבור שלא לנוכח הוא סגנון מקובל ושכיח בדברי הנבואה במקרא [רד"ק].
באומרו הנני עליך, מכריז ה' כי הוא יוצא להילחם בעיר ולהענישה [מצודת דוד, מלבי"ם]. מטרת הענישה מתבטאת במילים ונכבדתי בתוכך, כלומר, על ידי הדין הקפדני שייעשה בתוך העיר, ה' יזכה לכבוד [מצודת דוד, שטיינזלץ].
השלב הבא הוא בעשותי בה שפטים, כאשר ה' יעשה דין בעיר, הכול יכירו בכך שמדובר במשפט צדק ובעונש ראוי על הרעה שעשו תושביה [מלבי"ם]. בעקבות זאת וידעו כי אני ה', הבריות יבינו ויכירו כי ה' הוא נאמן להיפרע מן הרשעים, והוא המשלם גמול ומעניש בהתאם למעשים [מצודת דוד, מלבי"ם].
לבסוף, התהליך מגיע לשיאו במילים ונקדשתי בה. קידוש השם הוא מדרגה עליונה וגבוהה יותר מסתם כבוד, שכן כבוד יכול להתבטא רק בהכרה בה' כאל עליון, ואילו קידוש השם הוא שלב עמוק יותר [מלבי"ם]. קדושה זו תוכר ותתגלה לעיני הבריות כאשר יראו את התגמול הצודק, וכאשר העיר הגדולה הזו תהפוך לשממה מוחלטת [מצודת דוד, שטיינזלץ].