ה' מצווה את הנביא לשאת קִינָה עַל מֶלֶךְ צור כאילו מפלתו כבר התרחשה, ולהפנותה אל דמות אידיאלית המייצגת את חירם, שזכה למעמד אלוהי בעקבות עזרתו בבניין המקדש. המלך מתואר כמי שהוא חוֹתֵם תָּכְנִית, כלומר הגיע למידת השלמות המוחלטת של כבוד ועושר. ביטוי זה עשוי ללמד גם כי המלך מהווה חותם מדויק ונטול חיסרון לדמותו של חירם המקורי, או שהוא כה חכם עד שביכולתו לטבוע ולעצב כל תבנית וצורה. שלמות זו ניכרת בכך שהוא מָלֵא חָכְמָה וּכְלִיל יֹפִי, שכן הוא ניחן בשלמות הכוללת הכול ללא כל פגם, הן בתכונותיו השכליות והן במראהו החיצוני.
יחזקאל, פרק כ״ח, פסוק י״ב
בֶּן־אָדָ֕ם שָׂ֥א קִינָ֖ה עַל־מֶ֣לֶךְ צ֑וֹר וְאָמַ֣רְתָּ לּ֗וֹ כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה אַתָּה֙ חוֹתֵ֣ם תׇּכְנִ֔ית מָלֵ֥א חׇכְמָ֖ה וּכְלִ֥יל יֹֽפִי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.