יצא לכם פעם לנסות לדמיין את האדם הכי מושלם בעולם? מישהו שהוא גם הכי חכם וגם הכי יפה, בלי שום חיסרון? הנביא יחזקאל מצטווה לשיר שיר עצוב, שנקרא קינה, על מלך צור, כאילו הוא כבר נפל ואיבד את המלכות שלו. מלך צור, שנקרא חירם, עזר לדוד ולשלמה לבנות את בית המקדש. בגלל העזרה שלו, העם שלו נתן לו כל כך הרבה כבוד, עד שהם התחילו להתייחס אליו כמו אל דמות אלוהית ואפילו האמינו שהוא נכנס חי לגן עדן. העם לא מינה מלך רגיל במקומו, אלא הציב פסל או אדם מושלם שייצג אותו, ואל הדמות הזו הנביא מדבר.
הנביא קורא למלך חוֹתֵם תָּכְנִית. המילה תָּכְנִית קשורה למידה ולשלמות. הכוונה היא שהמלך הזה הגיע לשיא השלמות, והוא מלא בכל החכמה, הכבוד והעושר שאפשר לבקש. הפסוק ממשיך ומתאר אותו בתור אדם שהוא מָלֵא חָכְמָה וגם כְלִיל יֹפִי. המילה כְלִיל פירושה שלמות שכוללת הכל. כלומר, המלך היה חכם מאוד בשכל שלו, וגם המראה החיצוני שלו היה יפהפה ומושלם, בלי שום פגם.