יחזקאל, פרק כ״ח, פסוק י״ח

התרסקותו של המנהיג נובעת ממעשיו שלו, כאשר מֵרֹב עֲוֹנֶיךָ בְּעֶוֶל רְכֻלָּתְךָ מתאר את חוסר הצדק, הגזל והתרמית שאפיינו את מסחרו הענף. כתוצאה מחטאים אלו של גאווה ועושק חִלַּלְתָּ מִקְדָּשֶׁיךָ, כלומר הבאת לחורבן ארמונך ופגמת בקדושתך האישית, ואף איבדת את זכויותיך כששמחת על חורבן בית המקדש. עונשו העתידי של המנהיג יצמח מתוך חטאיו, וה' מנבא כי וָאוֹצִא־אֵשׁ מִתּוֹכְךָ הִיא אֲכָלַתְךָ, כאשר אש זו מסמלת את דברי הגאווה שיצאו מפיו ואת האומות החזקות שיבואו לכלותו. בהמשך למשל האש המכלה, סופו של התהליך הוא השפלה פומבית מוחלטת, ולכן וָאֶתֶּנְךָ לְאֵפֶר עַל־הָאָרֶץ לְעֵינֵי כָּל־רֹאֶיךָ, שכן המנהיג יושפל עד עפר וייעלם לפתע בבושה לעיני כול.