יחזקאל, פרק ו׳, פסוק י״ד

נבואת החורבן נחתמת בתיאור של הרס מוחלט ומזעזע שיקיף את כל הארץ, במטרה להביא להכרה בצדק האלוהי ובהשגחתו.

הביטוי וְנָטִיתִי אֶת יָדִי מכוון למכת העונש שה' ינחית על העם [מצודת דוד]. תוצאת מכה זו תהיה שהארץ תהפוך לשְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה. הפרשנים מסכימים כי הכפילות הלשונית נועדה לחזק ולהדגיש את עוצמת החורבן. עם זאת, הם מצביעים על הבדלי משמעות בין שתי המילים: שְׁמָמָה מתארת ארץ ריקה מיושביה, בעוד מְשַׁמָּה מבטאת מצב של הרס כה מחריד עד שהוא מעורר תדהמה וזעזוע בקרב כל רואיו [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון]. גישה נוספת מסבירה שהצורה הדקדוקית הכבדה יותר של המילה מְשַׁמָּה מצביעה על חורבן מתמשך ועל כך שההרס יתבצע על ידי זרים [מלבי"ם].

מוקד מרכזי בפסוק הוא הביטוי מִמִּדְבַּר דִּבְלָתָה. רוב הפרשנים מסבירים כי האות דל"ת במילה דִּבְלָתָה מתחלפת באות רי"ש, תופעה לשונית המוכרת משמות נוספים במקרא (כמו דעואל ורעואל), ולמעשה הכוונה היא לעיר רבלה [רד"ק, מצודת ציון, מנחת שי]. אזכור עיר זו אינו מקרי; רבלה, השוכנת בצפון הארץ באזור חמת, היא המקום שבו ישב נבוכדנצר מלך בבל בעת המצור על ירושלים, ואליה הובא המלך צדקיהו לאחר שנתפס [רד"ק, מצודת ציון].

מבחינה גיאוגרפית, יש המפרשים שהחורבן יתחיל מאזור זה ומשם יתפשט לכל מושבותיהם [מצודת דוד]. גישה אחרת מציעה שהביטוי מתאר את גבולות החורבן שיקיף את הארץ כולה – החל מהמדבר הדרומי ועד העיר רבלה שבגבול הצפון. לחלופין, ייתכן שדבלתה היא כינוי לאזור ספציפי בגבול הדרומי של מדבר יהודה [ביאור שטיינזלץ].

בסופו של תהליך ההרס, וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' – מטרת הפורענות תושג כאשר העם יכיר בכך שה' נאמן לשלם גמול ראוי על מעשיהם [מצודת דוד].