בית המקדש נחשב לפארו ולתכשיטו של עם ישראל, וצבי עדיו שה' לגאון שמהו כדי שיהווה מקור לרוממות על פני האומות. למרות זאת, העם חילל את המקדש או את עושרו וזהבו, וצלמי תועבתם שקוציהם עשו בו כאשר העמידו אלילים בהיכל או יצרו אותם מתוך תכשיטיהם. כעונש של מידה כנגד מידה הופך ה' את מקור גאוותם לדבר דחוי שיימסר לאויבים, על כן נתתיו להם לנדה. עם זאת, בתוך גזרת ההרחקה מסתתרת נחמה, שכן כפי שאישה שהורחקה לנדה מיטהרת לבסוף ושבה לבעלה, כך מצפים ה' וישראל ליום שבו המקדש יטוהר והקשר ישוב לקדמותו.
יחזקאל, פרק ז׳, פסוק כ׳
וּצְבִ֤י עֶדְיוֹ֙ לְגָא֣וֹן שָׂמָ֔הוּ וְצַלְמֵ֧י תוֹעֲבֹתָ֛ם שִׁקּוּצֵיהֶ֖ם עָ֣שׂוּ ב֑וֹ עַל־כֵּ֛ן נְתַתִּ֥יו לָהֶ֖ם לְנִדָּֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.