בשיאו של חורבן ירושלים מסלק ה' את שכינתו מן המקדש ומותיר אותו ללא הגנה, כשהוא מצהיר וַהֲסִבּוֹתִ֤י פָנַי֙ מֵהֶ֔ם. הסתרת פנים זו מאפשרת לאויב לפרוץ פנימה, ובכך וְחִלְּל֖וּ אֶת־צְפוּנִ֑י, כלומר פגעו במקום הנסתר מעין אדם שבו שכנה השכינה, כמו קודש הקודשים או אוצרות המקדש. אל המקומות המקודשים הללו וּבָאוּ־בָ֥הּ פָּרִיצִ֖ים, אנשים רשעים ואכזרים הפורצים את גדרי היושר, במטרה לקחת את כלי המקדש ולהפוך אותם לחולין בעצם חדירתם. החזרה על הפועל בסוף הפסוק במילה וְחִלְּלֽוּהָ בלשון נקבה, המכוונת לשכינת הכבוד או לירושלים עצמה, משקפת את סגנונו של אדם המקונן וחוזר על דבריו מתוך צער עמוק.
יחזקאל, פרק ז׳, פסוק כ״ב
וַהֲסִבּוֹתִ֤י פָנַי֙ מֵהֶ֔ם וְחִלְּל֖וּ אֶת־צְפוּנִ֑י וּבָאוּ־בָ֥הּ פָּרִיצִ֖ים וְחִלְּלֽוּהָ׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.