אימת האויב והסכנה יוצרת שיתוק מוחלט, פיזי ונפשי, המנטרל את שני האינסטינקטים הבסיסיים של האדם בשעת חירום: היכולת להילחם והיכולת לברוח [מלבי"ם].
המילים כָּל־הַיָּדַיִם תִּרְפֶּינָה מתארות חולשה ורפיון [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי משמעות הדבר היא אובדן הכוח והמסוגלות של העם לאחוז בנשק ולהילחם כנגד האויבים [רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם].
במקביל לחולשת הידיים המונעת לחימה, המילים וְכָל־בִּרְכַּיִם תֵּלַכְנָה מָּיִם מתארות פיק ברכיים המונע את האפשרות לברוח ולהימלט [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. באשר למשמעות הדימוי של מים על הברכיים, עולות מן המקורות שלוש הבנות שונות המשלימות את תמונת האימה. גישה אחת מסבירה כי מדובר בזיעה רבה הניגרת על הגוף מרוב פחד [רש"י, מלבי"ם, מצודת דוד]. גישה שניה רואה בכך תיאור מטפורי של אובדן יציבות, כאילו הברכיים נמסו והפכו למים מרוב בהלה, עד שלא נותר בהן כוח לעמוד [רד"ק, מצודת דוד]. גישה שלישית מפרשת זאת כתוצאה פיזיולוגית ישירה של פחד פתאומי ומשתק, הגורם לאובדן שליטה על הגוף ולמי רגליים הניגרים על הברכיים [ביאור שטיינזלץ].