רצף של אסונות ובשורות קשות מביא לקריסה מוחלטת של ההנהגה הרוחנית והמעשית. בשעות של משבר קיצוני, הערוצים שדרכם עוברים דבר ה', החכמה וההדרכה נחסמים לחלוטין, והעם נותר בחרדה וללא מענה.
המילה הֹוָה מתפרשת בשתי דרכים. גישה אחת מסבירה כי מדובר במאורע או התרחשות כלשהי [רש"י]. אולם, רוב הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה היא שבר, אסון או רעה פתאומית [רש"י בשם מנחם, מצודת ציון, רד"ק, מלבי"ם]. לפיכך, הֹוָה עַל־הֹוָה תָּבוֹא מתאר מצב שבו אסון רודף אסון, והצרות מתרחשות בזו אחר זו בסמיכות רבה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], או התרחשות חדשה שבאה על גבי שבר פתאומי [מלבי"ם]. וּשְׁמֻעָה אֶל־שְׁמוּעָה מתייחס לרצף של בשורות רעות [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], כדוגמת ידיעות על התקדמות האויב בארץ, כאשר המילה "אל" משמשת כאן במשמעות של "על" [רד"ק].
בעקבות הצרות, העם יפנה אל מנהיגיו לעזרה. וּבִקְשׁוּ חָזוֹן מִנָּבִיא – הם יחפשו נואשות דבר נבואה, אך לא ימצאו, שכן עצם החיפוש מעיד על חסרונו של החזון [מצודת דוד, רד"ק]. באותה עת, וְתוֹרָה תֹּאבַד מִכֹּהֵן, שכן תפקידם המסורתי של הכהנים היה לשמש כאנשי הוראה ומורי דרך לעם, והם יאבדו יכולת זו [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. יש הסוברים כי פועל החיפוש חל גם על חלק זה של הפסוק, כלומר העם יבקש תורה מהכהן, אך היא תהיה אבודה ממנו [מלבי"ם]. לבסוף, וְעֵצָה מִזְּקֵנִים – יכולת הייעוץ וההכוונה תאבד גם מזקני העם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הסיבה להסתלקות הנבואה, התורה והעצה אינה מקרית. הפרשנים מסבירים כי בעקבות ריבוי הצרות ועוצמתן, מעיינות החכמה נסתמים [מצודת דוד]. הפחד והבהלה משתלטים על לב בני האדם, ומכיוון שהשראת השכינה והחכמה דורשות יישוב הדעת ושלווה, הן מסתלקות לחלוטין בעתות של חרדה עמוקה [רד"ק].