חיי האומה הישראלית על אדמתה עומדים בפני סיום מוחלט [ביאור שטיינזלץ]. בניגוד לפורענויות קודמות שנועדו לעורר את העם לתשובה ולתיקון המידות, הפעם לא מדובר באזהרה אלא בכיליון ובסוף מוחלט ובלתי הפיך [מלבי"ם].
הכתוב כופל את המילים קֵץ בָּא בָּא הַקֵּץ כדי לחזק, להדגיש ולמהר את בוא הפורענות [רד"ק, מצודת דוד].
לאחר מכן מופיעה המילה הֵקִיץ, המבטאת התעוררות ויקיצה משינה [מצודת ציון]. הפרשנים מצביעים על משחק מילים לשוני בין המושגים, שכן המילה קֵץ גזורה מהשורש ק.צ.צ, ואילו המילה הֵקִיץ גזורה מהשורש ק.ו.צ [רד"ק, מלבי"ם].
השימוש בפועל זה יוצר האנשה של הפורענות, כאילו הקץ היה רדום עד כה, וכעת הוא התעורר משנתו במיוחד כדי לבוא על העם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. המלבי"ם מעמיק בדימוי זה ומתאר את זמן הפורענות המיועד כיממה שלמה. תקופת ההמתנה נמשלה ללילה שהוא זמן שינה, וכעת הגיעה האשמורת האחרונה והקץ הקיץ משנתו וקם לפעול את פעולתו.
המילים הִנֵּה בָּאָה מתייחסות אל הרעה עצמה שכבר נמצאת בפתח [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הן מדגישות כי תקופת ההמתנה חלפה לחלוטין, בדומה לעלות השחר שלאחר הלילה, והגיע הזמן שבו הפורענות יוצאת מן הכוח אל הפועל [מלבי"ם].