קרה לכם פעם שרציתם מאוד לעשות משהו טוב, ופתאום הרגשתם כוח מיוחד שעוזר לכם להצליח? כשניתנה לעם ישראל ההזדמנות לחזור לארץ ישראל ולבנות את בית המקדש, קרה דבר מיוחד. הראשונים שקמו ועשו מעשה היו רָאשֵׁי הָאָבוֹת, שהם המנהיגים וראשי המשפחות. מנהיגים אלו היו שייכים לשבטים לִיהוּדָה וּבִנְיָמִן. למה דווקא השבטים האלה? הסיבה היא שהעיר ירושלים נמצאת באזור ששייך לשבט יהודה, ובית המקדש עצמו נמצא באזור של שבט בנימין.
אל המנהיגים, הכהנים והלויים הצטרפו עוד המון אנשים מהעם, לְכֹל הֵעִיר הָאֱלֹהִים אֶת־רוּחוֹ. הכוונה היא לכל מי שה׳ עורר את הלב שלו להתנדב ולעלות לירושלים. זה היה תהליך משותף ומרגש: קודם כל העם והמנהיגים החליטו מעצמם לקום ולעלות לארץ, ובעקבות ההחלטה הזו ה׳ עזר להם מלמעלה. הוא נתן לכל העולים כוח ורצון חזק, ודחף אותם להשלים את המשימה הגדולה ולבנות את בית ה׳.