יצא לכם פעם לריב עם אח או חבר על מקום לשחק בו, כשהיה ממש צפוף? תארו לעצמכם מה קורה כשיש המון כבשים ואין מספיק מקום לכולן. אברם ולוט היו אורחים בארץ ולא הייתה להם אדמה משלהם. הם היו צריכים למצוא שטחים פנויים כדי שהכבשים שלהם יוכלו לאכול. הבעיה הייתה שהארץ הייתה כבר די מלאה, והשטחים הפנויים היו קטנים מאוד. בגלל הצפיפות הזו, הרועים של לוט נכנסו פעם אחר פעם לשטחים של הרועים של אברם.
כך התחיל רִיב בין הרועים. המילה הזו מתארת ויכוח חזק וקשה, אבל כזה שהוא נקודתי וקצר. אברם רצה לעצור את הוויכוח מיד, לפני שהוא יגדל ויהפוך למריבה ארוכה ומתמשכת.
אברם דאג מאוד, והייתה לו סיבה טובה. מסביבם חיו הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי, שהיו עמים חזקים. אברם חשש שאם השכנים המקומיים יראו את המשפחה שלו רבה בתוך עצמה, הם ישימו לב לעושר הרב שלהם. הוא פחד שהם ינצלו את ההזדמנות, יתאחדו ויתקפו אותם כדי לקחת את כל הרכוש שלהם.
מעבר לסכנה, היה כאן גם משהו מאוד לא נעים. כתוב שהעם המקומי יֹשֵׁב בארץ, בלשון יחיד. המילה הזו באה להראות לנו דבר מדהים אבל גם קצת עצוב: שני עמים שונים, הכנענים והפריזים, הצליחו לשבת יחד בשלום ובאחדות, כאילו הם אדם אחד. לעומת זאת, דווקא בתוך המשפחה של אברם ולוט היו סכסוכים. אברם הבין שזה נראה רע מאוד כלפי חוץ, והרגיש שמשפחה צריכה לדעת לחיות בשלום, במיוחד כשהשכנים מסתכלים.