יצא לכם פעם לחשוב איך זה מרגיש כשהחזק מחליט בשבילכם, ואתם חייבים לתת לו את הדברים שלכם? באותם ימים רחוקים, חמישה מלכים שגרו באזור כיכר הירדן מצאו את עצמם בדיוק במצב הזה. הם נשלטו על ידי קבוצה של מלכים חזקים מהצפון. כשהכתוב אומר שהם עָבְדוּ אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר, הכוונה היא שהם היו חייבים להקשיב למלך החזק והבולט ביותר באותה חבורה. זה קרה בגלל הסכם שהיה ביניהם, ובמסגרתו המלכים החלשים היו צריכים לשלם לו מסים ולהביא לו מנחה, שזו מתנה קבועה.
המצב הזה נמשך שתים עשרה שנים שלמות, עד שלמלכים נמאס. הם החליטו שהם מָרָדוּ. המשמעות של המרד היא שהם פשוט הפסיקו לשלם את המסים והפסיקו להביא את המתנות. הם לא רצו יותר להיכנע למציאות הקשה הזו. מתי בדיוק זה קרה? המילים וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מסבירות לנו שמיד כשהגיעה השנה השלוש עשרה, התחיל המרד.
חמשת המלכים ידעו היטב שהמעשה שלהם לא יעבור בשקט. הם הבינו שכאשר יפסיקו לשלם, המלכים החזקים מהצפון יבואו להילחם בהם כדי להכריח אותם לחזור ולשלם כמו פעם. בגלל שהם אלו שהתחילו את המרד, הם לא הופתעו כשהמלחמה פרצה, והיה להם מספיק זמן להתכונן אליה.