תארו לעצמכם שניצחתם במלחמה גדולה, ומלך חשוב מציע לכם לקחת לעצמכם את כל האוצרות והשלל. מה הייתם עושים? אברהם עומד עכשיו מול מלך סדום אחרי ניצחון צבאי מזהיר, ובוחר לעשות משהו מפתיע. הוא מכריז בקול רם מול כולם שהוא לא מוכן לקחת לעצמו שום דבר. הוא רוצה שכולם ידעו שההצלחה והברכה שלו מגיעות אך ורק מה'.
כדי להראות עד כמה הוא רציני, אברהם אומר למלך הֲרִמֹתִי יָדִי. פעם, כשאנשים רצו להישבע שבועה חזקה, הם היו מרימים את היד שלהם כלפי מעלה. אברהם בעצם אומר למלך: "אני מרים את היד שלי ממש עכשיו ונשבע". הוא משתמש בשבועה כדי שהמלך יבין שהוא החלטי לחלוטין ולא ינסה אפילו להתווכח איתו.
אברהם ממשיך ונשבע אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן. הוא מוסיף בכוונה את השם המפורש של ה' כדי ללמד את כולם שה' הוא לא רק כוח רחוק שנמצא בשמיים, אלא אלוהים שמשגיח עלינו אישית ומתערב בחיים שלנו כאן בארץ.
בסוף דבריו, אברהם מזכיר שה' הוא קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. הוא מכריז שה' הוא הבעלים האמיתי של כל העולם כולו, והוא המקור לכל העושר שיש לנו. אברהם מסרב לקחת את הרכוש כדי שמלך סדום לא יוכל להתגאות בעתיד ולהגיד "אני זה שהפך את אברהם לעשיר". אברהם רוצה שיהיה ברור לכל העולם שכל הברכה שלו מגיעה רק מה'.