יצא לכם פעם לזכות במשהו ביושר, ופתאום מישהו בא ומתנהג כאילו הוא זה שנותן לכם אותו במתנה? אחרי הניצחון הגדול של אברם, קורה משהו דומה. אברם הציל מהשבי את כל האנשים והרכוש, ומלך סדום שניצל במלחמה חיכה בשקט. המלך קיווה שאברם פשוט יחזיר לו הכל מרצונו. אבל כשהוא ראה שאברם נותן עשירית מהשלל לאדם אחר, הוא הבין שאברם מתכוון להשאיר את מה שהציל לעצמו, ולכן הוא מיהר לפנות אליו בדרישה.
המלך אומר לאברם תֶּן־לִי הַנֶּפֶשׁ. הוא לא מבקש על החיים של עצמו, אלא דורש לקבל בחזרה את האנשים, את תושבי העיר שאברם שחרר. מלך סדום פשוט היה זקוק לאנשים האלה כדי שיחזרו לבנות וליישב את העיר שלו, כדי שהיא לא תישאר ריקה ועזובה. מיד אחר כך הוא מוסיף וְהָרְכֻשׁ קַח־לָךְ, כלומר, הוא מציע לאברם להשאיר אצלו את כל השלל והחפצים.
אבל למה המלך מעניק לאברם רכוש שכבר נמצא אצלו בידיים ואברם זכה בו ביושר? מתברר שמלך סדום מנסה להיות ערמומי. הוא מתנהג כאילו הרכוש עדיין שייך לו, ומציע לאברם מעין פשרה: אני אוותר על החפצים, ואתה תוותר על האנשים. למעשה, זו הייתה סתם התחכמות של מלך שהפסיד במלחמה ומנסה להראות שהוא עדיין חזק ושולט בעניינים. הוא דורש לקבל דברים שכבר בכלל לא שייכים לו, וזה מראה לנו עד כמה ההתנהגות של מלך סדום הייתה אנוכית.