תארו לעצמכם שאתם באמצע משחק תופסת מותח במיוחד, והילד שרודף אחריכם ממש קרוב. לאן תברחו? בטח תנסו למצוא מחבוא שקשה להגיע אליו, נכון? זה בערך מה שקרה למלכי סדום ועמורה. אחרי שהם הפסידו במלחמה, הם היו חייבים לברוח מהר מהאויבים שלהם.
הם ברחו אל אזור פורה ומלא בצמחייה שנקרא עֵמֶק הַשִּׂדִּים. באותו עמק היו בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר. התורה כותבת את המילה "בארות" פעמיים כדי להדגיש לנו שהיו שם המון בורות עמוקים שמלאים בבוץ רטוב ודביק. כשהתורה מספרת לנו שחלק מהמלכים וַיִּפְּלוּ שָׁמָּה, היא לא מתכוונת שהם החליקו בטעות. להפך, הם קפצו לתוך בורות הבוץ בכוונה תחילה כדי להסתתר! הם ידעו שהאויבים שרודפים אחריהם לא מכירים את האזור ויפחדו להיכנס אל הבוץ המסוכן. התכנון הזה באמת הצליח, והאויבים המשיכו הלאה ולא חיפשו אותם שם.
ומה קרה לשאר החיילים שלא התחבאו בבורות? עליהם נאמר וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ. המילה "הרה" פירושה להר. מרוב פחד ובהלה, הם פשוט ברחו אל ההר הראשון שהם ראו מול העיניים שלהם, בלי לתכנן לאן בדיוק הם רצים, רק כדי להתרחק כמה שיותר מהר מהסכנה.