בראשית, פרק כ״א, פסוק א׳

וַה' פעל יחד עם בית דינו של מעלה כדי להיענות לעקרותה של שרה, מיד לאחר שאברהם התפלל על רפואת אבימלך, ללמד שכל המבקש רחמים על חברו נענה תחילה. ה' פָּקַד את שרה על ידי חידוש פיזי של נעוריה, והמילה אֶת מרמזת שבאותה עת נפקדו עקרות נוספות בעולם. הכתוב מחלק את התגשמות ההבטחה לשניים: תחילת ההיריון אירעה כַּאֲשֶׁר אָמָר בלשון רכה ואישית לאברהם, ולאחר מכן ה' וַיַּעַשׂ לְשָׂרָה פעולה מוחשית של יצירת רחם ולידה ממשית כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר כגזרה חותכת. מנגד, יש המסבירים כי לשון הדיבור הנוקשה מבטאת הקפדה על שרה שפקפקה בבשורה, דבר שהוביל לחשד ציבורי סביב הלידה שהוסר רק כשה' יצר את פני יצחק זהים לחלוטין לפני אברהם.