בראשית, פרק כ״א, פסוק ל״א

קריאת השם בְּאֵר שָׁבַע מהווה נקודת ציון משפטית המפקיעה את הקרקע משליטת הפלשתים ומעבירה אותה לבעלותו של אברהם, כסימן המבשר על ירושת הארץ כולה. השם נושא משמעות כפולה, שכן הוא מנציח את שבע הכבשות שניתנו בעסקה וכן את העובדה ששָׁם נִשְׁבְּעוּ זה לזה, שבועה שהעניקה תוקף הלכתי לקניין הבאר והגנה עליה מפני גזל עתידי. אברהם קרא בשם זה לַמָּקוֹם הַהוּא, כלומר לאזור כולו ולא לבאר עצמה, ייתכן משום שהם לא עמדו סמוך אליה בשעת המעשה או משום שהעיר עצמה נקראה כך רק מאוחר יותר. המפגש בין שְׁנֵיהֶם, השליט הנוכחי ואברהם, מהווה הכרה רשמית ראשונה באומה העתידית ומנציח לדורות ברית מחייבת, חרף הפליאה על עצם השותפות עם עובדי עבודה זרה.