וַיִּקְרָא אַבְרָהָם בעצמו אֶת שֵׁם בְּנוֹ, בניגוד למקובל שבו האם מעניקה את השם, כדי לקיים מיד את ציווי ה' שקבע את השם מראש. השם יִצְחָק, שמשמעותו "הוא יצחק", מנציח את הלידה הפלאית, והכתוב משתמש בכפילות לשונית כדי לרמז על תגובות ההורים: המילים הַנּוֹלַד לוֹ מכוונות לאברהם שצחק למשמע הבשורה, והמילים אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה מכוונות לשרה שצחקה גם היא. האות ה"א במילה הַנּוֹלַד מציינת לשון עבר ומשמעותה 'אשר נולד', והפירוט הארוך בפסוק נועד להדגיש כי בן זה, ולא ישמעאל, הוא היורש האמיתי שדרכו מתגשמות תפילותיהם של בני הזוג. נוסף על כך, אברהם ניצל את מעמד קריאת השם כדי להצהיר פומבית שזהו בנו, ובכך להפריך ספקות ושמועות שווא מלב האנשים.
בראשית, פרק כ״א, פסוק ג׳
פרשת וירא
וַיִּקְרָ֨א אַבְרָהָ֜ם אֶֽת־שֶׁם־בְּנ֧וֹ הַנּֽוֹלַד־ל֛וֹ אֲשֶׁר־יָלְדָה־לּ֥וֹ שָׂרָ֖ה יִצְחָֽק׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.