במהלך כריתת הברית בין אברהם לאבימלך, מתעוררת תמיהה אצל מלך גרר לנוכח פעולה חריגה של אברהם. כאשר אבימלך רואה שאברהם מפריש שבע כבשות מתוך שאר הבקר המיועד לברית ומציב אותן בנפרד, הוא מבין שכוונתו אינה לתת אותן כמתנה או לסעודת הברית, ושואל לפשר המטרה שלשמה הופרשו [ביאור שטיינזלץ, קרני אור].
הבחירה להפריש דווקא שבע כבשת אינה מקרית ונושאת משמעות מיוחדת. המספר שבע נבחר כדי ליצור משחק מילים המרמז על ה"שבועה". אברהם בחר דווקא בבהמות נקבות משום שדרכן להישאר בחיים לצורך גידול ולדות, בניגוד לזכרים שעלולים להישחט. באופן זה, הכבשות וצאצאיהן משמשים כעדות חיה ומתמשכת: כל מי שיראה אותן מובלות לבאר, יזהה מיד שהן שייכות לאברהם וייזכר שהוא זה שחפר את הבאר [פענח רזא]. עצם הניסוח שבע כבשת, ללא ה"א הידיעה לפני המילה שבע, מלמד כי קבוצה זו הופרשה כיחידה אחת שלמה, כעין יחידת קורבן מוגדרת [ברכת אשר על התורה].
לצד זאת, המילה כבשת נכתבה בכתיב חסר (ללא האות וי"ו), ויש שדורשים כי הדבר רומז לביקורת סמויה על עצם המעשה, שכן לא היה זה ראוי שאברהם יכרות ברית עם עובד אלילים [פענח רזא].
מבחינה לשונית, הפרשנים מסכימים כי המילה הנה משמשת ככינוי גוף לנקבות נסתרות, בדומה לשימוש במילה "הם" לזכרים. המילה לבדנה, שמשמעותה שהקבוצה עומדת לבדה, מופיעה כאן בצורה דקדוקית ייחודית שאין לה מקבילה במקרא, עם תוספת של האות ה"א בסופה לאחר האות נו"ן [אבן עזרא, יהל אור].
ברובד עמוק יותר, המילה הצבת קושרת את הפסוק למשמעות רחבה הנוגעת לבריאת העולם. מילה זו מופיעה במסורת המקרא גם בפסוק "אתה הצבת כל גבולות ארץ" (תהלים עד, יז), חיבור המלמד כי בזכותו של אברהם נבראו והוצבו כל גבולות הארץ [קיצור בעל הטורים].