הסכמים מדיניים ופתרון סכסוכי בעלות דורשים פעמים רבות מעשה סמלי שיקבע את האמת לדורות. במפגש בין אברהם לאבימלך, אברהם משתמש בהענקת מתנה פיזית כדי לחתום חוזה משפטי, להוכיח את זכויותיו על מקור מים חיוני, ולמנוע עוררין בעתיד.
רוב הפרשנים מתעכבים על התחביר בפסוק. המילים בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי מנוסחות בלשון נקבה יחיד. הפרשנים מסבירים כי פועל זה אינו מתייחס לאבימלך (שהוא זכר), וגם לא לכבשות (שהן רבות, ואז היה צריך להיכתב "תהיינה"). למעשה, הפועל מתייחס לפעולת הלקיחה עצמה, לעסקת הקניין או לברית שנוצרה [רש"י, מזרחי, גור אריה, ברכת אשר]. המילה לְעֵדָה מפורשת כצורת הנקבה של המילה "עד", כלומר עדות מוחלטת [רש"י, שפתי חכמים, מזרחי, ביאור יש"ר]. גישה נוספת מפרשת את המילה מלשון זיכרון, כחפץ מוחשי שנועד להזכיר לאבימלך בכל עת את הברית ואת הבעלות על הבאר [שד"ל, מחוקקי יהודה].
מסירת הכבשות מהווה מעין חתימה על חוזה משפטי נפרד או מקדמה המאשרת את הבעלות, בדומה למנהג הקדום של קניין ואישור הסכמים באמצעות שליפת נעל [ספורנו, ביאור שטיינזלץ, רד"ק]. בנוסף, הענקת מתנה משותפת היא דרך מקובלת לחזק בריתות בין צדדים [דברי דוד], ומטרתה להבטיח שרועי אבימלך לא ישובו לגזול את הבאר [בכור שור].
הבחירה להעניק דווקא שֶׁבַע כְּבָשֹׂת אינה מקרית. יש המציינים כי השורש של המילה "שבועה" נגזר מהמספר שבע [אבן עזרא, מחוקקי יהודה, העמק דבר]. הסבר אחר קושר זאת לאמונות המקומיות של אותה תקופה: עובדי האלילים נהגו להישבע בשבעת כוכבי הלכת, ואברהם בחר במספר זה כדי לכרות את הברית במושגים שאבימלך מבין ומכבד [מחוקקי יהודה].
לגבי ההצהרה כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת, המקורות חושפים את הרקע לסכסוך. רועי אברהם ורועי אבימלך רבו על הבעלות. כדי להכריע בדבר, הוסכם כי מי שמי הבאר יעלו לקראתו באופן פלאי – הוא הבעלים האמיתי. ואכן, המים עלו לקראת אברהם [רש"י]. ההיגיון שעומד מאחורי נס זה הוא שבאר גזולה מאבדת את ברכתה ומימיה אינם נובעים כראוי, ואילו כאשר הבעלים החוקי מתקרב, הברכה חוזרת והמים עולים [גור אריה].
נשאלת השאלה כיצד הכבשות קשורות לבירור זה. דעה אחת מסבירה שהמים עלו במיוחד לקראת צאנו של אברהם [מזרחי]. כדי למנוע מאבימלך לטעון שלכבשות עצמן יש סגולה מיוחדת המושכת את המים, אברהם התחכם והעניק לו אותן במתנה. מרגע שהכבשות עברו לבעלותו של אבימלך, המים הפסיקו לעלות לקראתן, וכך הוכח מעל לכל ספק שהנס התרחש בזכות אברהם ולא בזכות הצאן [פני דוד].
למרות כוונותיו של אברהם להשכין שלום, כריתת הברית עם מלך הפלשתים לא התקבלה ברצון מאת ה'. הפרשנים מציינים כי בעקבות מסירת שבע הכבשות, נענשו צאצאיו של אברהם בעונשים היסטוריים סביב המספר שבע: הפלשתים הרגו שבעה מנהיגים משושלתו (ובהם שמשון, חפני, פנחס ושאול), החריבו שבעה משכנות ומקומות קדושים (כגון שילה, נוב וגבעון), וארון הברית נשבה בידיהם למשך שבעה חודשים [הדר זקנים, חזקוני].