ההסכם בין אברהם לאבימלך מהווה אבן דרך ביחסי האבות עם עמי הארץ, ומבסס חוזה שלום והכרה הדדית המלווה בטקסים חומריים ורוחניים. הענקת הרכוש וכריתת הברית נועדו לעגן את זכויותיו של אברהם בארץ ולהבטיח יחסי שכנות תקינים.
כאשר הכתוב מציין וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר, כוונתו לבהמות שהיו מצויות שם באותה עת [רד"ק]. נתינה זו נועדה לשמש כדורון וכחלק מסעודת הברית, כפי שהיה נהוג בימי קדם בעת עריכת הסכמים [שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. מעבר למנהג הכללי, לדורון זה היו מספר מטרות מהותיות. ראשית, אברהם חש אי-נעימות לדרוש ממלך בשר ודם להישבע לו, והמתנה נועדה לרכך את אבימלך ולתת לאברהם את הביטחון לדרוש ממנו שבועה [אלשיך]. שנית, אברהם ביקש לשלם מחיר מלא על חלקת השדה והבאר, כדי להבטיח שאיש לא יפגע בנחלתו שבה תכנן לטעת אילנות ולהקים את אוהלו ובית מדרשו [מלבי"ם]. נראה כי אבימלך קיבל את הצאן והבקר בטבעיות וללא שאלות, משום שסבר שהדבר מגיע לו כמעין דמי שכירות על עצם ישיבתו של אברהם בארצו [ברכת אשר על התורה]. מנקודת מבט משפטית, ייתכן שהענקת הרכוש מצדו של אברהם בלבד שימשה כמעשה קניין סמלי שנועד לתת תוקף משפטי להתחייבות העתידית [רש"ר הירש].
מניע נוסף ומשמעותי למתן הצאן והבקר קשור למערכת היחסים הקודמת בין השניים. בעבר, בעקבות לקיחת שרה, העניק אבימלך לאברהם מתנות רבות. כריתת ברית אמיתית דורשת מעמד שווה בין הצדדים, ואברהם, שהיה בבחינת מקבל מתנה, חש משועבד לאבימלך. על ידי הענקת רכוש משלו, אברהם השווה את מעמדם ואפשר כריתת ברית מתוך חירות ואחדות מלאה [צרור המור]. עם זאת, בולט לעין ההבדל בין המתנות: בעוד שאבימלך נתן לאברהם בעבר גם עבדים ושפחות, אברהם מעניק כעת צאן ובקר בלבד. הסיבה לכך היא שאברהם סירב למסור נפשות אדם, שכן אלו כבר חסו תחת כנפי השכינה [הכתב והקבלה].
הביטוי וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית מתייחס בראש ובראשונה לשבועה ההדדית שתוזכר בהמשך, שנועדה להם ולזרעם [רד"ק, שד"ל]. ייתכן שפעולת הכריתה עצמה כללה את המנהג הקדום של ביתור בעלי חיים לשניים, פעולה המסמלת את האחדות שנוצרה בין הצדדים, ואת ההבנה שמי שיפר את הברית ויפריד את האהבה, ראוי שייגזר לשניים כמותם [צרור המור, ביאור שטיינזלץ]. ברית זו לא הייתה רק הסכם משפטי המלווה בשבועה לה', אלא ברית אהבה של ממש, שהפכה כל הפרה עתידית שלה לחטא חמור בין אדם לחברו [העמק דבר]. למרות כל המאמצים, המתנות והטקסים, יש המציינים כי בפועל אבימלך מעולם לא החזיר לאברהם את הבארות שנגזלו על ידי עבדיו, עובדה השופכת אור מציאותי ומורכב על טיבם של הסכמים מדיניים אלו [ברכת אשר על התורה].