הפסוק מציין את תחילת דרכו העצמאית של ישמעאל, שברבות הימים הפך לראש אומה גדולה. בחירת מקום המושב בְּמִדְבַּר פָּארָן אינה מקרית, אלא משקפת את התגשמות הנבואה שנאמרה עליו כי יהיה "פרא אדם", ולפיכך המדבר הוא סביבת חייו הטבעית [רשב"ם, ביאור שטיינזלץ].
כאשר הגיע לפרקו, נאמר וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. מאחר שישמעאל נותק ממשפחת אביו, הגר בחרה להשיא לו אישה ממשפחתה שלה, מתוך תפיסה שנישואין בתוך המשפחה מחזקים את האהבה בין בני הזוג ומבטיחים צאצאים הגונים [רד"ק]. עם זאת, ישנה מסורת שלפיה אישה מצרית זו הייתה למעשה אשתו השנייה; בתחילה נשא ישמעאל אישה מואבית שלא הייתה רחמנית וראויה. לאחר שאברהם העביר לישמעאל רמזים שעליו לגרשה, פעלה הגר והביאה לו אישה אחרת, בעלת מידת הרחמים [חזקוני].
הפרשנים עומדים על כך שמדבר פארן רחוק ממצרים, ושואלים מדוע הודגש במיוחד מוצאה של האישה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם [משכיל לדוד]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהדבר בא ללמד על טבע האדם לשוב אל מקורותיו. הגר, שהייתה במוצאה שפחה מצרית, בחרה כלה ממקום גידולה. רעיון זה מומחש בפתגם העממי: "זרוק מקל לאוויר, והוא ייפול חזרה על שורשו" – כלומר, כל דבר נמשך וחוזר אל יסודו [רש"י, גור אריה]. לאור קשר עמוק זה למצרים, עולה התהייה מדוע הגר וישמעאל לא חזרו להתגורר שם בעצמם. ההסבר לכך הוא שאמנם בשלב מסוים הגר נטתה לחזור לתרבות האלילית של בית אביה, אך לבסוף נמנעה מכך, ולכן הם נשארו במדבר ורק הביאו משם אישה [ברכת אשר על התורה].
לקיחת אישה מצרית חיזקה את ההשפעה האימהית על ישמעאל, שכבר ניתק מסביבתו של אברהם בגיל שבע עשרה. אף על פי כן, העובדה שבעם שיצא ממנו נשמרו עקבות ברורים של תכונות אברהמיות, מעוררת השתאות ומעידה על כוחו העצום והבלתי נמחה של החינוך השורשי שקיבל מאברהם בשנותיו הראשונות [רש"ר הירש].