הפרידה מישמעאל וגירושו מבית אברהם מעוררים דאגה טבעית לגורלו, אך ההבטחה האלוהית מבהירה כי עתידו מובטח. למרות שישמעאל מאבד את מעמדו כיורש העיקרי, הוא אינו מושלך ככלי שאין בו חפץ, וזכות אבות תעמוד לו להמשך דרכו.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי אברהם חשש לחייו של בנו ופחד שאסון יפקוד אותו בצאתו מן הבית. על כך משיב לו ה', וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ – אל תדאג לעתידו, שכן הוא יזכה להפוך לאומה. הבטחה זו אינה נובעת בהכרח מזכויותיו האישיות של ישמעאל או ממעשיו, אלא כִּי זַרְעֲךָ הוּא – מעצם היותו יוצא חלציו של אברהם, ובזכותו של האב יזכה הבן לגדולה ולשמירה [ספורנו, רד"ק, ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ].
בפסוק ניכרת כפילות בזהותו של ישמעאל, הנעה בין היותו בֶּן הָאָמָה לבין היותו זַרְעֲךָ. מצד אחד, בכל הנוגע לירושה ולמעמדו מול יצחק, הצדק עם שרה; בהקשר זה ישמעאל נחשב רק בן השפחה ואינו יכול להיחשב כבן שווה זכויות. אך מצד שני, כשהוא נידון בפני עצמו, ה' מודה שהוא אכן זרעו של אברהם לכל דבר [העמק דבר]. אף על פי שלא ייקרא הזרע המיוחד של אברהם, הוא עדיין נושא בתוכו ניצנים מרוחו של אביו, ואלו עתידים לבוא לידי ביטוי ולהתפתח בחיי האומה שיקים [רש"ר הירש, ביאור שטיינזלץ].
מבט מעמיק יותר על המתח שבין השפעת האב להשפעת האם חושף תהליך רוחני בחיי ישמעאל. התנהגותו השלילית של ישמעאל בעת הגירוש משויכת להשפעה הרוחנית של אמו, השפעה של דין ומדרגה פחותה, שבשלה הוא מכונה כעת בֶּן הָאָמָה. אולם, ההבטחה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ אינה רק הבטחה לריבוי אוכלוסין כפי שהובטח להגר על ידי המלאך, אלא הבטחה לתיקון רוחני. כוחו הרוחני והטוב של אברהם עתיד לגבור על ההשפעה השלילית של האם. זכות זו תוביל את ישמעאל בסופו של דבר לחזור בתשובה, להתעלות ממצבו הירוד, ולהפוך לאדם מתוקן ולאומה ראויה [פני דוד].