נסו לדמיין את ההתרגשות הגדולה באוהל של אברהם ושרה. אחרי כל כך הרבה שנים של ציפייה, סוף סוף נולד להם תינוק! אברהם לא היה צריך להתלבט איך לקרוא לו, והוא מיד קורא לו יִצְחָק. הוא לא בחר את השם הזה במקרה, אלא קיים בדיוק את מה שציווה עליו ה' עוד לפני הלידה. בגלל שה' הוא זה שקבע את השם, השם הזה נשאר קבוע לתמיד ולא השתנה לעולם.
אם נשים לב, התורה משתמשת במילה הַנּוֹלַד. האות ה' בתחילת המילה משמעותה "אשר", כלומר הבן אשר נולד לו. אבל למה התורה מאריכה וכותבת גם הַנּוֹלַד לוֹ וגם אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה? הכפילות הזו באה להסביר לנו את המשמעות של השם יצחק, שמגיע מהמילה צחוק. המילים הַנּוֹלַד לוֹ רומזות לאברהם שצחק משמחה כששמע את ההבטחה שיהיה לו בן, והמילים על שרה מזכירות שגם היא צחקה. הרי זה פלא עצום, משמח ובלתי רגיל שאבא בן מאה ואמא בת תשעים זוכים לילד. בנוסף, התיאור הארוך הזה בא להדגיש שיצחק הוא הבן המיוחד והראוי ביותר להמשיך את דרכו של אברהם, מתנה גדולה שהגיעה בזכות העובדה שהוא נולד לשרה הצדקת.