בראשית, פרק כ״א, פסוק י״א

דרישתה של שרה לגרש את הגר וישמעאל גורמת לאברהם צער אישי ותחושה של שבר, ולכן וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם. מוקד הכאב של אברהם היה עַל אוֹדֹת בְּנוֹ, כלומר על דבר גירושו והרחקתו של ישמעאל, שכן אילו נדרש לגרש רק את פילגשו היה מסכים לכך מיד. אברהם ראה בישמעאל בן לכל דבר וחרד לשלומו הפיזי במדבר, אך מעל לכול דאג לעתידו הרוחני. הוא הבין שניתוק הנער מסביבת הבית יחשוף אותו להשפעה שלילית ויחסל את התקווה להחזירו למוטב, אם כי גישה אחרת מסבירה שצערו נבע דווקא מהסבל שנגרם למגורשים בגלל יצחק. אברהם נשא את כאבו בשתיקה למען שלום הבית, עד שה' התגלה אליו, הצדיק את שרה וקבע כי רק יצחק ימשיך את הייעוד.