בראשית, פרק כ״א, פסוק י״ד

אברהם מזדרז לקיים את ציווי ה' ללא פקפוק, ולכן וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר כדי לשלח את הגר וישמעאל בעצמו, תוך שהוא מצייד אותם בצידה בסיסית של לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם, שהיא נאד לאחסון נוזלים. צידה דלה זו נועדה להספיק בדיוק עד למקום יישוב, או לחלופין ניתנה כביטוי של כעס וניתוק הקשר כדי להדגיש את מעמדה של הגר כשפחה. בעת הפרידה אברהם שָׂם עַל שִׁכְמָהּ את הצידה ומוסר לה וְאֶת הַיֶּלֶד שילך לצידה, ויש המפרשים כי הנער חלה או סירב לעזוב ולכן הונח פיזית על כתפה כדי שתישא אותו. לאחר מכן אברהם וַיְשַׁלְּחֶהָ לדרכה, בין אם בליווי אדיב ובין אם בגירוש מוחלט אל הבדידות, והיא יוצאת לדרכה שם וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע. התעייה במדבר הייתה איבוד דרך פיזי שגרם למים לאזול טרם הזמן, או שקיעה רוחנית וחזרה לעבודת אלילים, אשר בגינה נענשה הגר בסכנת חיים.